החלטה בתיק ע"מ 2199/13

כתב האישום נגד המשיב מייחס לו עבירה של מגע עם האויב וכן עבירה של ניסיון הכנסת כספים לאזור. בעקבות דחיית בקשת התביעה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים, הוגש הערר שלפניי.

בתמצית, נטען כי המשיב ארגן עם אחרים סוכת אבלים לפעיל חמאס שנהרג, והשקיע בכך מכספו כ-1000 דינרים. המשיב ביקש לקבל החזר על סכום זה, ופנה לעובידה עמרו, פעיל חמאס המוכר לו, על מנת שזה יעביר את הבקשה להחזר לפעיל חמאס בירדן. עובידה העביר את הבקשה, אולם החזיר תשובה כי הפעיל בירדן מסר כי לא יוכל לעזור. אותו פעיל בירדן הפגיש את עובידה עם פעיל חמאס אחר בירדן, בשם אבו אלחסן, וזה היה מוכן לדאוג להחזר ובנוסף היה מוכן לדאוג לכספים גם בעבור גורמים נוספים הקשורים בחמאס (עובדים, משפחות אסירים וכו'). עובידה העביר את הדברים למשיב. בשלב מאוחר יותר קיבל מהמשיב כרטיס זכרון בו נרשמו פרטים על ההוצאות שהוצאו וכן בקשה לסייע בכסף לגורמים נוספים. עובידה העביר את הכרטיס האמור לאבו אלחסן בתוך גוש גבינה על מנת שהכרטיס לא יתגלה.

אקדים ואומר כי הצדדים לא היו חלוקים בשאלת קיומן של ראיות לכאורה במקרה זה. המשיב הודה בחקירתו במיוחס לו, ואף הודה כי הוא מזוהה עם ארגון החמאס. הדברים האמורים נתמכים גם בעדותו של עובידה עמרו.

התביעה טענה כי המעשים בהם מדובר מקימים עילה של מסוכנות שכן אין המדובר באירוע חד פעמי, אלא בשיטה שמטרתה הייתה הכנסת כספים בעבור ארגון החמאס, גם אם בפועל לא הצליחו המשיב וחבריו לממש את זממם.

הסניגור טען כי בית משפט קמא לא טעה בקביעתו כי אין עילה של מסוכנות, שכן המדובר באדם נורמטיבי, ללא עבר פלילי, והוא עצמו אינו פעיל חמאס.

דיון והכרעה

כאמור, אין חולק על קיומן של ראיות לכאורה במקרה זה, והמחלוקת נעוצה אך בשאלת קיומה של עילת מעצר, והאם ניתן להסתפק במקרה זה בחלופת מעצר.

לטעמי, בית משפט קמא שגה במסקנתו במקרה זה. המדובר במשיב המגדיר עצמו כמזוהה עם ארגון החמאס. הזדהותו זו אינו תיאורטית בלבד, אלא המדובר בהזדהות מעשית המתבטאת בפעילות של ממש. המשיב מימן בכספו שלו פעילות שנועדה לשמש בסופו של דבר את ארגון החמאס. יתר על כן, פנייתו לעובידה עמרו ושליחתו לירדן הייתה במטרה מוצהרת של יצירת קשר עם אנשי חמאס לצורך מימון פעילות של הארגון. המשיב לא הסתפק רק בהחזר הוצאותיו שלו, אלא היה מוכן לסייע ולפעול להעברת כספים למטרות נוספות של ארגון החמאס - מטרות שכל מטרתן האדרה וחיזוק של ארגון החמאס בקרב האוכלוסייה.

בע"מ 1466/12 התביעה הצבאית נ' אבו סעדה (לא פורסם), ציינתי את הדברים הבאים היפים לענייננו:

"גורמי הטרור פועלים בדרכים שונות על מנת לבסס את אחיזתם בקרב האוכלוסייה האזרחית. אחת הדרכים הינה באמצעות מתן תמיכות כספיות למי שפעל בעבור הארגון או לבני משפחה של מי שפעל בעבור ארגון הטרור. תמיכה זו יוצרת את התשתית ממנה צומחים פעילי טרור המוציאים לפועל את מטרות הארגון, פעמים רבות באמצעים אלימים ורצחניים כלפי אזרחים חפים מפשע.

לנוכח זאת, גם במקרים בו אדם פעל בהיבט האזרחי-כלכלי בעבור ארגון טרור, יש לראות אותו כמי שנובעת ממנו מסוכנות, שתצדיק ברגיל גם מעצר עד תום ההליכים המשפטיים (והשוו בש"פ 6506/07 קורד נ' מדינת ישראל)."

המשיב פעל על מנת להיות חלק באותה שרשרת המממנת ותומכת בפעילים של ארגון החמאס, מבססת את אחיזת ארגון טרור זה באוכלוסיה ומאדירה אותו. פעילות זו מלמדת על מסוכנות אינהרנטית.

אין לראות במעשיו של המשיב כטעות חד פעמית, אלא חלק ממסכת שיטתית שנועדה לסייע ולחזק את ארגון החמאס. כאמור, מי שנוטל חלק במסכת כזו, ומוכן להוות חלק משרשרת התמיכה וההפצה של ארגון החמאס, מצביע על מסוכנות משמעותית הנובעת ממנו, ויש במקרה כזה הצדקה להורות על מעצר עד תום ההליכים ללא חלופה.

לפיכך, החלטתי לקבל את הערר, ולהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

ניתנה היום, 3 בנובמבר 2013, ל' בחשוון התשע"ד, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

משנה לנשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: